אלון, באותו גיל כמו היקום

2024 מְחַבֵּר: Gavin MacAdam | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:40

אם טחבים הם בני גילם של החיים על אדמת כדור הארץ, אז אלון מופיע באותו גיל כמו היקום. במבט על כוחו ואריכות ימים, כל הספקות לגבי זה נעלמים

פלאי העולם

העולם מלא פלאים. אחד מהם, על פי גאיוס פליניוס, שחי ברומא במאה ה -1 לספירה, הוא עצי האלון, שאת גילם הוא השווה לגיל היקום.

אינני יודע אם האלונים שצמחו ברומא תחת פליני שרדו עד היום, אך למשל בליטא אנשים מגנים על אלון בן אלפיים שנה. יש לו אפילו שם אישי, "זקן סטלמוז'סקי", שהוקצה לעץ האלון על שם הכפר בו הצליח להתיישב כל כך טוב.

באשר ליערות האלונים של אירופה, שהיו פעם מחצית מהיערות האירופאים, הם התדלדלו באופן משמעותי ובקושי מגיעים למספר "3" בכל הנוגע לאחוזם במסה הכוללת של היערות ביבשת זו.

המגרש הקשה של הגיבורים

זה טוב להיות קטן, כמו אזוב, שנלחץ בחוזקה לקרקע ומתנגד בעקשנות לכל אלימות. לא משנה כמה האנושות רומסת עליו, הטחב ממשיך לגדול לעצמו, וכובש שטחים גדולים תמיד.

גורלם של הבוגטים, שאפשר לראות מקילומטר משם, שונה בתכלית. כל אחד מבקש להשתמש בכוחו ובכוחו לטובתו, מבלי לדאוג לעתיד הצמח. כך היה עם עצי אלון, שנכרתו ללא רחמים באירופה על מנת להרחיב את השטח המעובד כדי להאכיל את האוכלוסייה הגוברת; להניח את קירות טירות האבירים ובתים של פשוטי העם; לחמם מגורים בחורף.

כיום, מטיילים ברחבי רומא אינם כותבים על יערות אלון דקים, אלא רק מזכירים אלון כמעט מיובש המצוי בעת הירידה מגבעה רומית, הג'ניקולום. והם זוכרים אותו לא בגלל שהאלון נפל קורבן לברקים, אלא משום שבאמצע המאה ה -16 אהב משורר איטלקי עם גורל קשה ועצוב, טורקטו טאסו, לנוח מתחת לעץ האלון הזה. לאחר שכתב את השיר "ירושלים משוחררת", שבו שר את גבורת הצלבנים לשחרר את הקבר מהגויים, הוא כתב מחדש את יצירתו כמה פעמים בהשפעת מבקרי כל הפסים. מכיוון שלעולם אי אפשר לרצות את כולם, הוא פשוט הרס את שירו. סליחה על החרפה, כי אנחנו לא מדברים על משוררים, אלא על אלונים, שמתחתיו לא רק משוררים אוהבים לשבת.

חולשת האלון

אפילו אכילס האמיץ ביותר, שכמו ישוע המשיח, היה גבר חצי גבר (אם כי במקרה שלו האם הייתה האלה, והאבא היה גבר בן תמותה, כך שלא היה עליו להמציא את הלידה הבתולה), היה נקודה חלשה. מה אם כן נוכל לומר על צמחים שבירים, הנאלצים לעמוד במקום אחד כל חייהם.

גם לאלון האדיר יש חולשות. הוא מפחד מכפור האביב, ולכן מציג לעולם את הירק שלו כמעט אחרון העצים שלנו, לפעמים בתחילת הקיץ. אבל, לכל ענן יש רירית כסף. זה שימש את תחילת האביב עם מחזור חיים קצר ואהבת אור.

באביב, יערות אלון בהירים מתמלאים בכלנית ובקורידאליס, במדוניצה ובחבצלות העמק, בצל אווז, שמספיקים לתת זרעים ולפרוש עד האביב הבא, בעוד האלון עומד לפתוח את ניצניו לשחרור עלים.

הטריק הקטן של אלון

לאלון יש טריק אחד שמציל אותו מהערמומיות של האדם ומגרגרנות הזחלים. אלה ניצני חירום שישנים על הגזע בזמן שאף אחד לא פוגע בחיי העץ. אבל, כדאי לכרות את האלון, כשהניצנים על הגדם מתעוררים ויולדים יורה צעיר, המאופיין בעלים גדולים. והם גדולים כי השורשים העוצמתיים של עץ שנכרת מספקים להם מזון.

יש גם ניצנים רדומים כאלה על ענפי עץ. אם הזחלים מסוגלים ללעוס את כל העלים הפורחים, הניצנים מתעוררים ומפצים על האובדן.

העץ נלחם על נוכחותו בעולם הזה, שלעיתים כל כך עוין. אדם מסוגל לעזור לאלון, צריך רק לרצות. אחרי הכל, מי יודע, אולי, עם היעלמות האלון, היקום כולו ייעלם מסולידריות עם עמית.