2024 מְחַבֵּר: Gavin MacAdam | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 13:40
מירריס (lat. Mirrhis) - צמח פורח בעל עלי נוי השייך למשפחת המטריות. באופן פופולרי, צמח זה נקרא פטרוזיליה פראית, בוטן חריף או ריחני, כמו גם קטורת או חרך ספרדי.
תיאור
מירריס היא מטרייה זקופה רב שנתית הפורחת בשנה השנייה ומסוגלת להתפאר בעלים פתוחים ויפים להפליא. וגובהו נע בדרך כלל בין שבעים למאה עשרים סנטימטרים. שורשי המור עבים, בצורת מוט ומסועפים מאוד.
בשנה הראשונה להתפתחותו, מור יוצר שושנות גדולות למדי של עלים ירוקים וחינניים עדינים (הם משדרים ניחוח חריף ובולט היטב), והחל מהשנה השנייה צמח זה נעים מפריחתו, המתרחשת בדרך כלל מיוני עד יולי-אוגוסט. עלי כותרת הצמח של צמח זה מתבגרים מעט ורבים מנותחים.
פרחי הדור הלבנים הזעירים יוצרים תפרחות מפוארות בצורת מטריות מורכבות נטולות עטיפות. פירות המור הם צואה לינארית או ליניארית, שרוחבה נע בין ארבעה לחמישה מילימטרים, והאורך מגיע לחמישה עשר עד עשרים וחמישה מילימטרים. וזרעי הצמח הזה גדולים מספיק, שחורים ומבריקים.
במקום אחד, הדוד גדל היטב עד עשר שנים, בעוד שהוא מסוגל לחורף ללא מחסה ומתפרע די בקלות.
היכן שגדל
המור יליד יערות ההרים במערב אירופה. כעת, בתנאים טבעיים, ניתן למצוא צמח זה בשטחה של דרום ומרכז אירופה, מספרד עם צרפת במערב ועד איטליה עם יוגוסלביה במזרח. לעתים רחוקות מעט יותר, מור גדל באזורים אירופיים אחרים (במזרח ובצפון אירופה) או במרחבי דרום אמריקה, שם צמח זה משתולל לעיתים קרובות.
נוֹהָג
לרוב, מור גדל כצמח מרפא או תבלין. צמח זה מתהדר בתוכן מרשים מאוד של מלחים מינרליים, ויטמינים ושמנים אתריים. וגם זרעי הדס עשירים מאוד בשמנים שומניים ואתרים. וזרעים טריים צעירים, שורשים ועלים של מור יכולים לשמש תבלין למנות ירקות שונות - ברוב המקרים ההד משמש כמו אניס. בהחלט אפשר להוסיף מור לסלטים עם מרקים.
במספר מדינות אירופאיות, הדס ריחני משמש גם באופן פעיל למטרות רפואיות, כמו גם ברפואה הוטרינרית - למטרה זו משתמשים בחלקים אווירייים של צמחים ובשורשים עם זרעים. שורשי המור ישמשו היטב לשיעול ובמידת הצורך ויסדרו את העיכול, ועשבונו הוא חומר מכייח מצוין, מרפא פצעים, מחטא ומרכך, אשר נמצא בשימוש נרחב במספר מחלות קיבה ואנמיה. צמח זה שימושי במיוחד לילדים ולקשישים.
גידול וטיפול
מיר מתאפיין בחוסר יומרות, כמו גם בהתנגדות מרשימה ליובש ובקשיחות חורפית. צמח זה ירגיש טוב לא פחות בשמש ובצל. אבל האדמה בשבילו עדיפה לבחור עדינה ופורייה.
באשר למשטר הלחות, הוא צריך להיות לח בינוני. חשוב במיוחד להקדיש תשומת לב ראויה להשקיה בקיץ חם ויבש.
יש להתרופף מעת לעת על הקרקע שעליה גדל הדס. העשבייה לא תהיה מיותרת.
ניתן להפיץ את המדר הן על ידי חלוקת השיחים והן על ידי זרעים - במקרה האחרון הזרעים לרוב מרובדים. זה בהחלט אפשרי לזרוע את הצמח הזה לפני החורף.
