אמור למחלה: "תודה!"

תוכן עניינים:

וִידֵאוֹ: אמור למחלה: "תודה!"

וִידֵאוֹ: אמור למחלה:
וִידֵאוֹ: אייל גולן - אומר לך תודה 2024, אַפּרִיל
אמור למחלה: "תודה!"
אמור למחלה: "תודה!"
Anonim
אמור למחלה: "תודה!"
אמור למחלה: "תודה!"

במבט ראשון, המחלה תמיד מגיעה ברגע הכי לא מתאים, כאשר לאדם יש דברים חשובים לעשות או מפגשים מבטיחים עם שותפים, ואז פתאום קורה הצפה של ממש באפו, עיניו דומעות ונדמה שראש שלו מלא בברזל יצוק. הזמן עובר, ומתברר שהמחלה ניצלה מהצרות שעלולות להתרחש אם תתקיים הפגישה ותיחתם החוזים. מה זה? האם זה צירוף מקרים, או שמא המלאך השומר מיהר ומהר ולהציל את מחלקתו מצרות גדולות, והחליף אותן בקטנות שעוברות בקלות?

חונכתי בתקופה הסובייטית, כאשר הדתות יצאו מהאופנה, הפילוסופיה המזרחית לא הייתה נגישה, והמרקסיזם-לניניזם לימד ש"חומר "הופיע תחילה, ורק אחר כך" הרוח "התפתחה, שההוויה קובעת את התודעה האנושית, כלומר ב באילו תנאים האדם חי, כך הוא חושב. לכן, כשחינו לראות את האינטרנט, שהרחיב את אפשרויות הקריאה של ספרות לממדים אוניברסליים, התברר שלא הכל כל כך פשוט ומסודר באופן חד משמעי בחיים על הפלנטה הקטנה שלנו.

בהתחלה הייתה המילה …

כיום הופיעה הרבה ספרות פילוסופית ופסיכולוגית שונה, שאומרת כי לא ההוויה היא שקובעת את התודעה, אלא אדם בעל תודעתו, ליתר דיוק, עם מחשבותיו, יוצר את הווייתו. אם תנתח את חייך, עליך להסכים עם מסקנה זו.

למשל, אמי אמרה לי שכשהייתי ילד, היא אמרה שיהיו לי שלושה ילדים. גיליתי במפתיע את אותו רעיון במכתבים לבעלי לעתיד, בהם דנתי כיצד אני חושב על חיי משפחה. מה אתה חושב? יש לי שלושה ילדים בדיוק, אין הפלות, ואין לי בעיות נשיות. הרעיון התממש, וזה בכלל לא אומר שכל הזמן שמרתי אותו בראש. היא גרה אי שם בתת המודע שלי, שאותם ספרים מחשיבים חלק מהתודעה הכללית הגבוהה יותר שיצרה את העולם החומרי. וזו לא הדוגמה היחידה לאישור עליונות המחשבה בחיי. מישהו יגיד שזה צירוף מקרים. אבל, נסה לנתח ללא משוא פנים את אירועי חייך, השווה אותם למחשבותיך. בוודאי תמצא הרבה "צירופי מקרים" דומים.

ובכל זאת, יש הרבה חוכמה בספרים דתיים. לדוגמה, "הברית החדשה" מתחילה בשורה: "בראשית הייתה המילה …". ומהי "מילה"? "מילה" היא "מחשבה" המדוברת בקול, כלומר, "בהתחלה הייתה מחשבה …".

מחלה היא פרי מחשבותינו "הרעות"

כאשר אנו חולים, אנו מתחילים לבלוע כדורים או לרוץ לראות רופא. ופסיכולוגים מייעצים לך לנתח את מחשבותיך על מנת למצוא בהן את הסיבה למחלתך. ברגע שתמצא סיבה ותשנה את המחשבות שלך לחיוביות, המחלה תעבור מעצמה, ללא תרופות.

אין לי ניסיון אישי כזה, שכן נתקלתי בספרות כזו מאוחר מדי. אבל, ולרי ולדימירוביץ 'סינליקניק, רופא מוסמך, בספרו "אוהב את המחלה שלך …" נותן דוגמאות רבות מהפרקטיקה שלו, כשפנו אליו מטופלים, שהרופאים כבר לא יכלו לעזור להם, והוא עזר להם למצוא את סיבה בתת המודע שלהם, זכור את המחשבות שעוררו את המחלה. על ידי שינוי מחשבותיהם ויחסם לנושא זה, אנשים התאוששו.

משום מה, אני מאמין לאיש הזה.

מחלות של ילדים

לא יכולתי להסכים עם הנחה כזו כאשר המחלה פוגעת בילדים. הרי בשל גילם, הם עדיין לא מסוגלים ליצור מחשבות שליליות, מאיפה המחלות שלהם? אבל פסיכולוגים מייחסים בקלות את מחלות הילדים למחשבות ה"רעות "של הוריהם, שהשליליות שלה מתפשטת לילדים.

ושוב מצאתי הסבר למחלות הילדות שלי. העובדה היא שכמעט מהימים הראשונים ללידתי ועד גיל חמש הצלחתי להתאושש מכל מחלות הילדות. אפילו הרופאים אמרו לאמי שאני לא דיירת בעולם הזה. אולם הרופאים מיהרו להסיק את מסקנותיהם.

רק לאחר שקראתי את הספרות ה"מתקדמת "הזו, הבנתי את הסיבה לקשיים שלי בילדות. אמא ילדה אותי בגיל ארבעים. באותם ימים, גיל כזה נחשב מאוחר ללידה, ולכן אמי דאגה בבירור להריון המאוחר שלה, שלדעתי לא הוליד את המחשבות הכי נעימות בראשה. עם זאת, לאחר שהצליחה להניק אותי, היא שינתה את דעתה, ועל כן, שנות לימודיי עברו, כמעט, ללא חופשת מחלה.

סיכום

כמובן שדפדפתי בנושא בצורה שטחית ביותר. צר לי מאוד שלא הייתה ספרות כזו בעבר. עכשיו אני מנסה להכניס רק מחשבות חיוביות לראש שלי, ולכן אני לא מתלונן על הבריאות שלי.

מחלה היא לא עונש. מחלה היא קריאה תת -מודעת שמחשבותיך קיבלו צורה שאינה תואמת את מחשבותיו של המוח הגבוה. אם זה לא מובן והמחשבות לא משתנות, אז המחלה תתקדם, תהרוס את הגוף.

מוּמלָץ: